COOL Country of Origin Labeling

לאחרונה נשמעות קריאות להעדיף תוצרת חקלאית כחול לבן על תוצרת מיובאת. הקריאות נשמעות גם מהמגדלים אך בעיקר מהצרכנים. בפועל אנו מוצאים את עצמנו לעיתים רוכשים תוצרת ממדינות אחרות בעיקר משום שאין לנו ידיעה מהיכן באה התוצרת.

חובת סימון מזון, מקור המזון, הערכים התזונתיים שלו וכו' היא דבר מקובל שקיים בכל המדינות המפותחות בעולם. בישראל, חובת הסימון מעוגנת בחוק, אולם היא  אינה חלה על תוצרת חקלאית טרייה.

במדינות רבות אחרות לעומת זאת – חובת סימון ארץ מקור חלה מפורשות וביתר שאת על תוצרת חקלאית. ארה"ב אימצה חקיקה קפדנית בעניין זה ואוכפת אותה בצורה נחושה[1]; וכך גם קנדה[2];  גם האיחוד האירופי תומך באימוץ הנחיות מחייבות וכיום 8 מתוך המדינות החברות באיחוד האירופי הנהיגו חובת סימון ארץ מקור בתוצרת חקלאית.[3] בשנת 2018 אימצה גם אוסטרליה חקיקה מחייבת בנושא,[4] וכך גם ניו-זילנד.[5]

העיקרון המנחה –  זכות הציבור לדעת

ככלל, חובת הסימון היא תוצאה של דרישות צרכנים והיא נשענת על העיקרון הבסיסי של זכות הציבור לדעת.  מחקרים שבוצעו בנושא זה מגלים שעבור הצרכן, השיקול המרכזי איננו  בהכרח תוצרת מקומית מול תוצרת מיובאת – אלא רצונו לדעת יותר על מקור המזון שלו.[6]  זכותו של הציבור לדעת מאפשרת לו לממש זכות בסיסית אחרת – והיא החופש לבחור את מה שהוא רוכש.

ובעידן שבו הכוח בסופו של דבר טמון בידי הצרכנים – חלחלה הדרישה בסופו של דבר אל מקבלי ההחלטות.

מובילת המהלך הזה היא ארצות הברית, וזה איננו מפתיע: הציבור האמריקאי הוא דעתן מאוד, הוא דורש לדעת היכן "נולד" המוצר, היכן הוא מופק, והיכן מעובד. המודעות בנושא זה היא כה גדולה, עד כדי דרישה להחריף את הצעדים בנושא ולהחיל את דרישת הסימון גם על תערובות מוכנות לסלט, על הירקות והפירות שמוגשים במסעדות, בתי קפה וכן הלאה.[7]

מדוע חשוב לדעת מה מקור המוצר ?

מחקרים מלמדים כי כאשר צרכנים רוכשים מוצר מסוים הם מבססים את החלטתם על שורה של סיבות, ביניהם המותג, הטעם, המחיר והמקור. לבית הגידול משמעות גדולה עבור הצרכנים, הוא מלמד על רמת הקידמה בו הופק המוצר, על רמת הפיקוח והבקרה עליו ובסופו של דבר על רמת המוצר. כך בכל מוצר צריכה, כך במוצרי מזון. בתוצרת חקלאית מתווספים לשיקולים אלה כמה סיבות נוספות:  

  1. סיבות סניטריות – במדינות מסוימות התנאים הסניטרים של הייצור, הקטיף, האריזה והמשלוח הם ברמה נמוכה. הצרכנים אינם מעוניינים לרכוש תוצרת שגדלה ונארז בתנאי ניקיון והיגיינה נמוכים ומכאן חשיבות הסימון בהקשר זה.

בעיות סניטריות יכולות להופיע גם במדינות אירופה. כך למשל בענף הלול – שהוא מקור ביצי המאכל והעוף לבשר, תנאי הסניטריה הם בעלי חשיבות קרדינלית. עופות שגדלים בתנאים סניטרים ירודים מהווים סכנה בריאותית ממשית לאדם בעיקר בגלל חיידק הסלמונלה שחלק מהזנים שלו הם אלימים.

  1. מדיניות שימוש בחומרי הדברה – הסטנדרטים בנושא שימוש בחומרי הדברה משתנים ממדינה למדינה. בחלק מן המדינות לא אימצו מגבלות כלל והמשמעות היא שהמזון מרוסס בחומרים שמזיקים לבריאותנו – חלקם חומרים "שאריתיים". המשמעות היא שהחומר לא מתפרק במלואו ובירקות והפירות נותרות שאריות של חומרי הדברה. מחקר שבוצע בארה"ב מגלה ש- 85% מהצרכנים האמריקאים מודאגים משאריות של חומרי הדברה במזון, בין היתר לאור הקשר בין חומרי ההדברה לאלרגיות מזון, לפרקינסון, להפרעות קשב, ולאוטיזם.[8]

צרכנים עם מודעות גבוהה לנושא מעוניינים לרכוש תוצרת נקייה או כזו שגדלה בסטנדרטים מחמירים בהתבסס על מידע זה. משרד החקלאות האמריקאי מפרסם באופן שוטף נתונים בנושא[9] וכך גם מחקרי צרכנות שפורסמו בארה"ב שמפרטים את המדינות שהסיכון לשאריות חומרי הדברה בתוצרת שלהם הוא נמוך.[10]

  1. זיהום רדיואקטיבי – מחקרים גילו שבמדינות יצרניות שחוו רעידות אדמה, התפרצויות געשיות, צונאמי ואירועי זליגת קרינה רדיואקטיבית אחרות – הושפעה התוצרת החקלאית מאותם אירועים ונמצאו בה שאריות קרינה.[11]
  2. טריות המוצר ואיכותו – התוצרת החקלאית היא תוצרת טרייה שמאופיינת בחיי מדף קצרים. פרק הזמן שחולף בין המועד בו נקטף הפרי ועד המועד בו יגיע אל שולחנו של הצרכן הוא משמעותי. מוצר שנקטף במדינה אחרת עושה את דרכו ימים ארוכים עד הגעתו אל שולחננו ולכן הוא הרבה פחות טרי והרבה פחות טעים.
  3. פטריוטיזם והעדפת תוצרת מקומית – חלק ניכר מהצרכנים מעדיפים תוצרת מקומית משיקולים של פטריוטיזם, מתוך מודעות לחשיבות השמירה על הייצור המקומי ומתוך הכרה בעיקרון "עניי עירך קודמים". סימון מדינת המקור מספק לצרכנים מידע חיוני, שבלעדיו – אין באפשרותם לקבל.
  4. תנאי הגידול של בעלי החיים – חלק מהצרכנים מתנגדים לתנאי הגידול של בעלי החיים בחוות מסוימות – במיוחד אלה שהם בעלי מודעות גבוהה לנושא של רווחת בעלי חיים.
  5. שיקולים חברתיים – חלק מהצרכנים לא מעוניינים לרכוש תוצרת ממגדלים שמקפידים על תנאי העסקה הוגנים, ששומרים על זכויות העובדים שלהם ושמקפידים על תנאי העבודה שלהם.

המודל האמריקאי – COOL – Country of Origin Labeling

משרד החקלאות האמריקאי (ASDA) , כמו גם מינהל המזון האמריקאי (FDA) הם מהגופים החזקים במשק האמריקאי אולם הם גם קשובים לצרכן האמריקאי.

מתוך הכרה בערכו ובחשיבותו של הייצור המקומי מצד אחד ובזכות הציבור לדעת מצד שני –  הונהגה בארה"ב חובת סימון מקור התוצרת חקלאית משנת 2005. תחילתם של דברים בסימון מוצרי דגה, ובהמשך הוטלה החובה על כל התוצרת החקלאית  ללא יוצא מן הכלל.

סימון ותיוג ארץ מקור בתוצרת חקלאית מעוגן בחוק[12], והוא מחייב את כל הקמעונאים בארצות הברית – חנויות מכולת, סופרמרקטים, מחסני מזון ורשתות שיווק גדולות. כל חנות שמוכרת מזון בארה"ב חייבת לתת ללקוחותיה מידע על מקורם של מזונות מסוימים אותם היא מוכרת.  

המזונות המכוסים בחוק כוללים את כל התוצרת החקלאית ללא יוצא מן הכלל: ירקות ופירות טריים או קפואים; ביצים, בשר עוף וכבש, מוצרי דגה, אגוזים, בוטנים, שורשים (ג'ינג'ר, ג'ינסנג וכו'), דבש ועוד.[13] לגבי בשר בקר עדיין קיימת מחלוקת בינלאומית, לאחר שקנדה ומקסיקו עתרו לארגון הסחר העולמי (ה- WTO) בבקשה לאסור על ארה"ב להחיל את החוק על בשר בקר מאחר שהוא מפר את הסכמי הסחר בין המדינות.[14]  על אף האמור החוק האמריקאי לא שונה, הוא עדיין חל על בשר והצרכן האמריקאי ממשיך ומביע דרישה ברורה לסימון גם במוצר זה.[15]

חובת הסימון מאפשרת לצרכנים לדעת באיזה מדינה מתוך 50 המדינות גדל המזון והוא קפדני במיוחד כאשר מדובר בתוצרת מיובאת. בעניין זה הוא מקבל חיזוק מתקנות המכס האמריקאיות שקובעות כי כל מוצר שנכנס לארה"ב מארץ זרה מחייב סימון הסימון חייב להיות בשפה האנגלית על מנת שהצרכן המקומי יוכל להבין אותו, הוא חייב להיות ממוקם במקום ברור וגלוי על המוצר.

המודל הקנדי – SFCR – Safe Food for Canadians Regulations

בקנדה מוסדרת חובת הסימון בחוק בטיחות המזון הקנדי ובתקנות שתוקנו מכוחו. התקנות מחייבות לסמן באופן ברור את מדינת המקור בו הופקה או גדלה התוצרת.[16] למעט זה, דומה המודל הקנדי במהותו למודל האמריקאי.

 

המודל האירופי – FIC – Food Information to Consumers

האיחוד האירופי תומך בחובת סימון ארץ מקור בתוצרת חקלאית ואימץ הוראה ספציפית בנושא.[17] המוטו המרכזי הוא להבטיח רמה גבוהה של הגנה צרכנית באמצעות הבטחת זכותם של הצרכנים  למידע אודות המזון אותו הם צורכים. בשל הקושי ליישם והעלויות הכרוכות בנושא ריככה מועצת האיחוד האירופי את עמדתה להמלצה לסימון וולונטרי.

עד כה 8 מתוך המדינות החברות באיחוד הנהיגו חובת סימון: צרפת, איטליה, ספרד, פורטוגל, רומניה, יוון, פינלנד וליטא. 

המודל האוסטרלי – Country of Origin Food Labeling

באוסטרליה וניו-זילנד, מרבית מוצרי המזון שנמכרים בקמעונאות דורשים חובת סימון ארץ מקור. הסימון מאפשר לצרכן לדעת מה מקור המוצר, היכן הוא גדל, מיוצר, מופק ונארז;           הוא מחייב את הספק לציין האם המוצר יוצר באוסטרליה או לא, הוא מחייב לציין האם מדובר במוצר מועדף או לא (Priority Food  או Non-Priority Food ). ירקות ופירות הם מזון מועדף.[18] חובת הסימון חלה על כל החנויות לממכר מזון, בשווקים וגם במכירה און-ליין.

 

הנושא של סימון ארץ מקור על תוצרת חקלאית מונהג אם כן כיום במדינות רבות. עובדה זו ראוי שתעורר מחשבה גם בקרב מקבלי ההחלטות במקומותינו. מדינות אלה, ובמיוחד ארצות הברית הן סמל ומודל עבורנו במישורים רבים, בשלה השעה לחקות אותן גם בעניין זה.

*   הכותבת היא עו"ד ומומחית למשפט חקלאי, מחברת הספר "המשפט החקלאי בישראל" (2014)

[1] 7 CFR – Code of Federal Regulation . הקוד הפדרלי כולל מסכת של חוקים שיצאו תחת ידו של הממשל הפדרלי (שחל על כל 50 המדינות בארה"ב). הקוד מחולק ל- 50 נושאים שמייצגים קשת רחבה של תחומים  שכפופים לרגולציה פדרלית . פרק 7 מתייחס לחקלאות https://www.ecfr.gov/cgi-bin/text-idx?SID=83bb1fd5335664a526b98d11da6e1612&mc=true&node=pt7.3.65&rgn=div5#se7.3.65_1125

[2]  ראו בכתובת https://www.inspection.gc.ca/food-label-requirements/labelling/industry/fresh-fruits-and-vegetables/eng/1393800946775/1393801047506?chap=0#c13

[3]  ראו מסמך רשמי של שירות המחקר של הפרלמנט האירופי באתר האיחוד האירופי: Tarja Laaninen, Mandatory origin-labelling schemes in Member States, Sep 2018, available at https://www.europarl.europa.eu/RegData/etudes/BRIE/2018/625182/EPRS_BRI(2018)625182_EN.pdf

[4]  באוסטרליה מקור החובה הוא בחוק הספציפי: Country of Origin Food Labelling Information Standard 2016. שנכנס לתוקפו ב- 1 ליולי 2018. בהתאם תוקן חוק הבקרה על ייבוא מזון Imported Food Control Act 1992. ראו מידע כללי באתר משרד החקלאות האוסטרלי בכתובת https://www.agriculture.gov.au/import/goods/food/notices/ifn03-18 ; מידע ספציפי מופיע באתר הוועדה האוסטרלית לתחרות ולצרכנות בכתובת https://www.agriculture.gov.au/import/goods/food/notices/ifn03-18

מדריך מפורט בנושא חובת סימון ארץ מקור באוסטרליה בכתובת https://www.accc.gov.au/system/files/Country%20of%20Origin%20food%20%20labelling%20Guide_March%202019.pdf

[5]  החוק האוסטרלי בנושא מזון חל גם בניו-זילנד ולמעשה הוא מכונה חוק המזון האוסטרלי-ניו זילנדי Australia New Zealand Food Standards Code. ראו בכתובת https://www2.health.vic.gov.au/public-health/food-safety/food-businesses/food-standards-code

[6]  בנוגע לשוק האירופי ראו המקור הנזכר בהערה 2 לעיל. ביחס לשוק האמריקאי ראו המקור הנזכר בהערה 1 לעיל וכן האסמכתאות בהמשך המאמר. ביחס לאוסטרליה ראו Country of Origin labelling – does it stack up, Deloitte available at https://www2.deloitte.com/au/en/pages/consumer-business/articles/country-of-origin-labelling-does-it-stack-up.html

[7]  ראו עמדת המרכז לבטיחות המזון בארה"ב: Center for food safety criticizes loopholes in USDA country of origin labeling rules, Jan. 20, 2009, https://www.centerforfoodsafety.org/press-releases/1164/center-for-food-safety-criticizes-loopholes-in-usda-country-of-origin-labeling-rules

[8] ראו Robin Shreeves, Pesticide guide keeps you safe on the produce aisle, March 24, 2015 https://www.mnn.com/food/healthy-eating/blogs/pesticide-guide-keeps-you-safe-on-the-produce-aisle

[9] על תכנית הנתונים בנושא חומרי הדברה (Pesticide Data Program) ראו באתר משרד החקלאות האמריקאי בכתובת https://www.ams.usda.gov/datasets/pdp

[10] ראו למשל מדריך כללי של המגזין הצרכני הידוע Consumer Report בכתובת https://www.consumerreports.org/cro/health/natural-health/pesticides/index.htm ; כן ראו מדריך לצרכן EWG's 2020 Shoppers Guide to Pesticides in Produce, March 25, 2020 https://www.ewg.org/foodnews/summary.php

[11] ראו דוח מיוחד של מכון המחקר של הקונגרס האמריקאי על השפעות רעידות אדמה וצונאמי שאירעו ביפן ב- 2011  על המזון והתוצרת החקלאית:  Renee Johnson, Japan's 2011 Earthquake and Tsunami: Food and Agriculture Implications, May 18, 2011 available at https://fas.org/sgp/crs/row/R41766.pdf.

[12] 7 CFR – Code of Federal Regulation . הקוד הפדרלי כולל מסכת של חוקים ונהלים שיצאו תחת ידו של הממשל הפדרלי (שחל באופן גורף על כל 50 המדינות בארה"ב). הקוד מחולק ל- 50 נושאים שמייצגים קשת רחבה של תחומים  שכפופים לרגולציה פדרלית . פרק 7 מתייחס לחקלאות https://www.ecfr.gov/cgi-bin/text-idx?SID=83bb1fd5335664a526b98d11da6e1612&mc=true&node=pt7.3.65&rgn=div5#se7.3.65_1125

[13]   הקוד הפדרלי קובע כי חובת הסימון חלה על כל התוצרת החקלאית המתכלה. רשימת התוצרת החקלאית המתכלה מפורטת במסמך רשמי שפרסם משרד החקלאות האמריקאי וניתן לצפייה בקישור הבא https://www.ams.usda.gov/sites/default/files/media/Commodities%20Covered%20by%20PACA.pdf

[14]  סקירה של הנושא ראו באתר המרכז האמריקאי הלאומי למשפט חקלאי בכתובת https://nationalaglawcenter.org/overview/cool/

[15]  ראו למשל Elizabeth Grossman, Will Trump Revive COOL and Make American Meat Great Again? Civil Eats Apr. 6, 2017 https://civileats.com/2017/04/06/will-trump-revive-cool-and-make-american-meat-great-again/

[16]  סעיפים 269(1) עד 269(3) ל SFCR, ראו גם בכתובת https://www.inspection.gc.ca/food-label-requirements/labelling/industry/fresh-fruits-and-vegetables/eng/1393800946775/1393801047506?chap=0#s9c13

[17]  ראו  Regulation (EU) No 1169/2011 , ניתן לצפייה בכתובת https://eur-lex.europa.eu/legal-content/EN/TXT/PDF/?uri=CELEX:02011R1169-20180101&from=EN

[18] ראו באתר הוועדה האוסטרלית לתחרות וצרכנות (ACCC – Australian Competition & Consumer Commission) בכתובת https://www.accc.gov.au/consumers/groceries/country-of-origin

  • 12 אפריל 2020