בעידן של ימינו, נגישות לצדק היא מצרך חיוני ובסיסי. לכל איש ואישה, ילד וילדה צריכה להיות גישה לצדק ללא קשר ליכולותיו הכלכליות או לקשרים והיכרויות שיש לו. צדק הוא טובין חברתי בסיסי, כמו מזון, קורת גג וטיפול רפואי. הוא מהווה חלק מהביטחון הבסיסי של האזרח, זהו הביטחון ביכולתו לממש את זכויותיו במדינה דמוקרטית.

מחקר שנעשה בקנדה גילה כי לפחות מחצית  מן האוכלוסייה שם חוותה סוג מסוים של בעיה משפטית במהלך שלוש שנים נתונות. מנתונים אלה הניחו מבצעי אותו מחקר כי כמעט כל אדם יתמודד במהלך חייו עם בעיה משפטית כלשהי. מסקנותיהם והמלצותיהם היו, לכן, כי בדומה לענייני בריאות, עלינו להכיר בכך שראוי ורצוי שכל אדם יהיה במידה כזו או אחרת בעל ידע משפטי אשר מאפשר לו נגישות לצדק. לאור העומס העצום שמערכת המשפט בישראל מאופיינת בו, אנו מניחים שנתונים אלה עשויים להיות דומים גם בישראל.

לבעיות משפטיות יש נטייה להיות בעלות השלכות רוחב גם על הפרט וגם על המדינה: ראשית, אוכלוסיות חלשות, הן יותר רגישות וחשופות לבעיות משפטיות; ושנית, לבעיות משפטיות יש נטייה טבעית "להתרבות" – כלומר, סוג אחד של בעיה, לעיתים קרובות מורכב או מלווה בבעיה משפטית אחרת. לדוגמא, פיטורין או דרישת פינוי יכולים להוביל לקשיים כלכליים ולתביעות כספיות. נפילה עסקית יכולה להוביל להסתבכות כלכלית, להליכי פשיטת רגל ולהליכי הוצאה לפועל. הסתבכות כלכלית עשויה להוביל להסתבכות עם רשויות המס; נפילה כלכלית יכולה לגרום למשברים משפחתיים ולבעיות גירושין וכדומה. 

לבעיות משפטיות כאלה עשויות להיות אם כן השלכות על המצב המשפחתי, אך גם על המצב  הבריאותי, הנפשי והחברתי. הן עשויות להוביל לצורך בעזרה בסוציאלית, תמיכה נפשית או טיפולים רפואיים ולפיכך בסופו של דבר, העלות הפוטנציאלית שלהם – הן לאזרח, הן למדינה, היא משמעותית. מעבר לכל אלה, בעיות משפטיות, עלולות לפגוע מאוד באיכות החיים של הפרט. המסקנה לפיה על המדינה לקדם את הנגישות לצדק – היא אם כן כמעט טבעית.

הבעיות המוכרות בנושא של הנגישות לצדק מתבטאות כמובן בעלויות הגבוהות של הייצוג המשפטי, אשר בעטיין, חלק גדול מן האנשים מוותרים הלכה למעשה על התמודדות עם הבעיה המשפטית שנשארת, לכן, ללא פתרון.

קושי נוסף הוא ידע בסיסי בנושא מערכת המשפט. בהעדר ידע כזה, חלק גדול של האנשים גם אינם מודעים לזכויותיהם ואינם יודעים כיצד להתמודד עם הבעיה המשפטית שנקרתה בדרכם, הם חוששים שהבעיה איננה ניתנת לפתרון, שהטיפול בה כרוך בעלויות גבוהות או עלול להימשך זמן רב. לפיכך הם יוותרו על הטיפול בה . כך נוצרת מחזוריות שבה בעיות משפטיות שכולנו חווים אינן מטופלות, הן גורמות להיווצרות בעיות משפטיות אחרות או יוצרות מועקות אחרות – שבסופו של דבר מהוות נטל על המדינה.

באותו מחקר אשר בוצע בקנדה, התבקשו אזרחים, שאינם משפטנים להשיב על סדרת שאלות, ביניהן: כיצד אתה מגדיר צדק; ומה פירוש "גישה לצדק".

רוב הנחקרים השיבו שכסף ומעמד הם גורמי מפתח בכל הנוגע לנגישות לצדק. כלומר- מערכת המשפט שאמורה להיות נגישה לכולם – נגישה למעשה רק לבעלי יכולת כלכלית שיכולים לשכור שירותים משפטיים ברמה גבוהה שמאפשרת להם להשיג צדק. העלויות משפיעות אם כן בבירור על הנגישות.

גורם משמעותי נוסף שנתפס בעיני הציבור כבעייתי הוא משך הזמן והתארכות ההליכים המשפטיים. עוד תוארו מצבים שבהם לאחר שנים ארוכות של ניהול הליך משפטי והמתנה להחלטה שיפוטית – ניתנה החלטה שלא היה בה "צדק".

גם מורכבות הנושא נתפסה בעיני המשתתפים בסקר כגורם בעל משקל. המערכת הוגדרה כלא שקופה, בלתי מובנת, לא ברורה ולא ידידותית.  בסיכומו של דבר- מרבית הנשאלים טענו שמערכת המשפט היא מורכבת מידי, איטית מידי ויקרה מידי. 

המסקנות העולות מן המחקר שנערך בקנדה הן ברורות למדי: על מנת שתתקיים נגישות לצדק על פי תפיסתו של הציבור, צריכה מערכת משפט להיות פשוטה יותר, מהירה יותר וזולה יותר.

לטעמנו, נכון יהיה לייחס את תוצאות המחקר לכל מערכת משפט במדינה מערבית מתקדמת, לרבות למערכת המשפט שלנו. על פי המחקר מדובר בשלושה פרמטרים עיקריים: פשטות ההליך; משך ההליך; ועלות ההליך. המאמר בוחן את מצבם ומעמדם של שלושת אלה באופן סדור בניסיון להשיב האם במערכת המשפט בישראל יש נגישות לצדק.