סעיף 3(4) לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח -1988 מעניק פטור גורף למגזר החקלאי מן האיסור לקיומם של הסדרים כובלים. הפטור מוענק גם למגדלים וגם למשווקי התוצרת.

פטור זה הינו למעשה הפטור היחיד בחוק ההגבלים העסקיים המוענק למגזר שלם. מקורו של הפטור בסיבות היסטוריות שעניינם עידוד החקלאות, קידום הסקטור החקלאי וחיזוק ההתיישבות.

במהלך העשורים האחרונים חלו בענף החקלאות תמורות ושינויים  משמעותיים ביותר, בעטיים ראוי היה לבחון מחדש את היקף תחולת החוק. המציאות מלמדת כי הלכה למעשה הפטור בנוסחו העכשווי, אינו עולה בקנה אחד עם הרציונל שביסודו ואינו משרת עוד את תכליתו. יתר על כן נוסחו הגורף של  הפטור, והכללת המשווקים הסיטונאיים בגדר ציבור הזכאים לפטור זה, לא רק שאינה מסייעת לחקלאים אלא היא אף פוגעת ברווחתם, מחלישה אותם ומרעה את מצבם.

המאמר מנתח את הרציונל שביסודו של הפטור ואת הרקע והסיבות אשר הובילו לכינונו, אגב ביצוע השוואה בין הפטור החקלאי בישראל לבין הפטור החקלאי בשיטות משפט אחרות. בהמשך, מנתח המאמר את התמורות והשינויים אשר חלו במהלך השנים בענף זה, ומציע לבחון מחדש את היקפו של הפטור, לצמצם את היקפו ע"י הוצאת המשווקים והסוחרים מתחולתו ולתקן את החוק בהתאם.

הטענה המרכזית של המאמר היתה כי תיקון החוק הינו כמעט חיוני לצורך קיום הרציונל שביסוד הפטור, והוא צעד נוסף, נדרש והכרחי בהתפתחותו של חוק ההגבלים העסקיים.